ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק ב יב

החליטו בשער לבן הלך שער לבן וחזר שער לבן. וכן מחיה או פשיון פירוש או שלא חזר שער לבן אלא שבאה מחיה תחתיו או פשיון בתחלה בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני אחר הפטור הרי כמו שהיה פי' ומתי החליטו בשער לבן בתחלה פירוש מיד אפי' קודם הסגר כדכתיב קרא. (אי נמי בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני אחר הפטור הרי הוא כמו שהיה פי' ומתי החליטי בשער לבן בתחלה פי' מיד אפי' קודם הסגר כדכתיב קרא) אי נמי בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני כשיבא הכהן לראות ביום השביעי שנית או לאחר הפטור שפטרו מהסגרו אם נולד לו שער לבן מחליטו ואם הלך וחזר הרי הוא מוחלט כמו שהיה בין שחזר השער הלבן למקומו בין שבאה לו מחיה או פשיון תחתיו ועכשיו דבר זה כשהחליטו בשער לבן מתחלה וכו' כדאמרן. וכן הדין כשהחליטו במחיה מתחלה והלכה המחיה וחזרה או שנולד תחתיה שער לבן או פשיון ומתי החליטו במחיה או בסוף שבוע וכו'. כדאיתא בשער לבן. אי נמי שהחליטו מתחלה בפשיון והלך הפשיון בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור אבל פשיון בתחלה קודם הסגר לא מטמא כדאיתא בקראי ודרשינן ליה בסמוך וכל הני דרשינן להו מפשה תפשה דהוה ליה למכתב אם תפשה. יכול יהא הפשיון מטמא בתחלה פי' קודם הסגר כמו שמטמא שער לבן או מחיה שאם בא לפני כהן ובתחלת נגעו היה כגריס ועד שלא בא לפני כהן חזר להיות כסלע יכול יהא הכהן מחליטו מיד ת"ל אחרי הראותו אל הכהן ועדין אני אומר אם ראהו הכהן מתחלה שהוא כגריס ועד שלא הסגירו ראהו שפשה וחזר להיות כסלע הריני קורא בו אחרי הראותו אל הכהן ויחליטנו ת"ל לטהרתו אינו מחליטו אלא משעה שהוא רואהו מתוך ימי טומאה לטהרה דהיינו לאחר הסגר שהכהן בא לראותו אם יטהרנו מטומאתו אבל קודם הסגר אין ראייתו מטומאה לטהרה אלא מטהרה לטומאה: