ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק טז ט

קיטי שיש בו פספסין לבנים וצבועים. קיטי וילון של בוץ קורטינא בלע"ז פספסין כמין טבלאות של צבע ושל לבן ודוגמתו משישברו את פספסיהן במס' סנהדרין [כה:]: פוסין מזה לזה פי' מלבנין ללבנים ופסיון רחוק הוא וצריך כגריס: שאלו את ר' אליעזר הרי הוא פספס יחידי פי' שאין בו פספס אחר לבן והוא כגריס שאין בו להיכן יפשה ואין בו לומר שמא תכנוס ותפשה כמו שפירשנו בשחין מה תאמר על זה כלומר למה הוא צריך הסגר הרי הוא דרש למעלה בתחלת הענין שאפי' שאין לו להיכן יפשה יטמא: אמר להם לא שמעתי טעם להסגרו: אמר ר' יהודה בין בתירא וכו':