ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק טו ט

בקרחתו אלו השחקים בגבחתו אלו החדשים (בלשון גבחת) פי' הקרחת היא מאחוריו והגבחת מלפניו ומפני כך כנו השחקים בלשון קרחת והחדשים בלשון גבחת. אי נמי כי הקרחת משמע כל דבר שנמרט שערו והבגדים השחקים כמו כן נמרט המוך שלהן מפני רוב תשמישן ואיידי דכתב ישנים בלשון קרחת כתב נמי חדשים בלשון גבחת: מכאן אמרו סגוס שנראה בו נגע עד שיראה בארוג ובמוכין פי' סגוס הוא קטון בלע"ז ואם נראה בארוג ולא במוכין שורף את הארוג ומתיר את המוכין ואם נראה במוכין שורף את המוכין והארוג טהור מה טעמא שהרי חלק אותם הכתוב בקרחתו או בגבחתו. או לחלק לומר שאין מצטרפין זה עם זה הילכך אין מטמאין זה מפני זה. והסגוס הזה הפנימי שלו הוא הקרח והחיצון שלו בעל שער שאותם המוכין נתונין עליו והוא נראה לעולם חדש. ונראה לי כי המוכין שאמרו שתי וערב הם הראויין לבגד. ואי קשיא לך הא דתנן בנגעים נראה בסדין שורף הנימין התם אינם עיקר הבגד ואינם אלא השלל שבבגד אבל המוכין שבסגוס עיקר הם הואיל (ואין) [והן] נארגים עם הבגד הוו להו בגד אחד: