ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק יד א

אי מה הצמר הזה מין בהמה דקה בנאכל פי' שהרי לא נקרא צמר סתם אלא צמר רחלים כדכתי' והשיב למלך ישראל מאה אלף אלים צמר: ומן הטעם הזה אנו מטהרין צמר גמלים וצמר (את) ארנבים ונוצה של עזים והכי איתא בכלאים ירושלמי: יכול יהו מטמאין בין צבועים בין שאינן צבועים ת"ל בבגד או בעור מה בגד לבן אף עורות לבנים. קא דריש ר' מאיר קרא יתירא דהאי קרא כוליה קרא יתירא הוא דהא קא אדכרינהו לכולהו בקרא קמא והוה ליה למכתב והיה הנגע ירקרק או אדמדם והראה אל הכהן ולמה לי למהדר ולמיכתב בבגד או בעור או בשתי או בערב שמע מיניה לאקושי עור לבגד: והראשון הוא עיקר כי הבגד נזכר ראשון. ובכל כלי עור נמי הא דרשינן ליה לעיל למעוטי עורות רצועות וסנדלים פי' עורות שעשה מהן רצועות לקשור בהם הסנדלים של עץ עד שלא חבר אותם בסנדלים טהורים: אי נמי עור שלם שחשב עליו לעשות ממנו רצועות לחגור בו מתניו או לעשות ממנו סנדלים טהור לפי שעדיין לא נגמרה מלאכתו לצורך העשוי לו: ובשתי ובערב איידי דכתב הנך כתב נמי הני: ור' יהודה סבר כיון דכתי' או בעור דהוא לשון ריבוי איהו הוא דאתא לדרשא ואינך אגב גררא ור' שמעון הכריע ואמר תרויהו לדרשא בבגד לאקושי ליה עור ולמעוטי מצבוע בידי אדם: או בעור לרבות צבוע בידי שמים: