ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק יב יד

מושבו פי' שיהא מושבו טמא כלומר שאינו מטמא באהל אלא א"כ ישב או עמד אבל דרך העברתו אינו מטמא: מצורע דמטמא באהל מדוכתא אחרינא נפק' לן מדכתי' אל נא תהי כמת מה מת מטמא באהל וכו'. והכי איתא בספרי וכן באבן המנוגעת דאיהו מטמאה באהל מדכתיב והשליכו אתהן וכו' שמע מינה דבהשלכה הן מטמאות ולא בהבערה: