ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק יב יב

בדד ישב לבדו ישב נראה לי לפי זה המדרש השנוי בכאן דכן ראוי לפרשו לבדד ישב שיהא כמנודה שאסור בארבע אמות שלו וכן כל המנוגעים ומכאן למדו חכמים שהמצורע הוא כמנודה וכאבל מדכתיב ראשו יהיה פרוע ובגדיו פרומים ועל שפם יעטה כמנודה מהכא כדאמרן דאי מהכא לא נפק' להו מהיכא ילפי לה נדוי והלא האבל טעון פרימה ופריעה ועטיפת הראש ואפי' הכי אין בו נדוי. הדר אמר יכול יהיו שנים טמאים כלומר יכול היא זב וטמא נפש המיוחדים עמו במקום אחר דכתי' וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש יהו משתלחים למחנה שלו ת"ל הוא בדד ישב שלא יהו אותם שנים טמאים עמו: