ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק י ז

ואם מפאת פניו ימרט ראשו וכו' פאת פניו כמו אל עבר פניו זהו כנגד המצח כי כל רוח נקרא פאה כמו לפאת ים ולפאת צפון קלעים וכו' ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה וכאן כל כנגד המצח והעינים נקרא פאת פניו והוא נקרא גבח. וכנגדו כל כנגד העורף נקרא קרח והוציאו זה המדרש מדכתיב וכי יהיה בקרחת או בגבחת והאי או לחלק ולומר שאין מצטרפין. למדנו מכאן כי מקום הקרחת אינו מקים הגבחת. ומדכתי' בגבחת שהוא מפאת פניו ש"מ כי הקרחת היא מכנגד אחוריו: וכבר פירשתי כי הקרחת והגבחת נקראו לגמרי עד למטה זה עד המצח וזה עד פיקה של צואר והיא החוליא הראשונה שבשדרה שהיא מתפרקת מן הצואר אז הם טהורים מטומאת נתקים ומטמאין בנגע לבן אדמדם. ועכשיו באו ללמד מן הצדעים מכאן ומכאן שהם כנגד החוליים במה הם נדונין אם עם הגבחת או עם הקרחת (ועם מי) [ואם] הם מצטרפין זה עם זה: כך אין פושין מזה לזה דכתיב צרעת פורחת היא בקרחתו או בגבחתו חלק אותם אפי' מן הפשיון. והאי היא לקמן דריש ליה. ובמשנת נגעים פרק י' פליג ר' יהודה ואמר שאם יש שיטה של שער מפסקת ביניהם אינן מצטרפות ואם לאו מצטרפות: