ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק י ב

ואיש כי ימרט ראשו וכו' טהור דרשינן ביה שאם היה בראשו נתק כגריס ונתק כל ראשו טהור כדין פרח ליה בכלו והכי משמע ליה קרא כי ימרט כל ראשו. אי נמי קרח הוא דהיינו מאחוריו טהור הוא ורישא דקרא אי לטהרה מטומאת נתקים בלבד הוא דאתא למה ליה למימר השתא קרחת דלאו ארחיה טהור כוליה רישיה מבעיא אלא שמע מיניה להציל מטומאת הנתק שבאה עליו קאמר רחמנא טהור: וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם וכו' הא פרישית לעיל דבכל קרחה שבראשו הנגע מטמא. והכי איתא במשנת נגעים דתנן הדלדולים שבראש וזקן נדונים כעור הבשר. דלדולים הם מקומות שבראש המדולדלים בשער והן הקרחת שבראש ואינם נדונין מקום נתק כגון שנקרחו בידי אדם או מחמת מכה ואפי' משום נגע מטמאין כדדרשינן הכא בסמוך: