ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק י א

בהק טהור מלמד שהנתק טהור: כבר פירשתי בתחלת נגעים כי הבהק המפורש במקרא הוא בהרות כהות לבנות שהלבנינות שלהן למטה מארבע מראות. ואף על פי שרבינו עמו נגעים הרבה לטהרה כמו שהזכרנו בתחלת נגעים ההוא מריבוייא דקראי דכתי' גבי בהק בהרות בהרות לבנות ואעפ"י שאינם כהות טהורות. ואיכא נמי פרח בכולו שהוא טהור ואמרי' במס' נדה [יט.] ההוא בהק מיקרי כלומ' לאו נגע מיקרי. ומיהו בהק נמי לא מיקרי אלא כהות לבנות והא דקאמר ההוא בהק מיקרי משום דכולהו נגעים טהורים איכללו בהדי בהק כדאמרן: יכול לא יטמא משום אום אבל יטמא משום פשיון אום היא הבהרת הכהה שנולדה בו מתחלה יכול אם פשתה תהא מטמאה אותו אעפ"י שהיא כהה ת"ל פרח טהור: יכול יטהר את הבהרת שיצאה ממנו פי' אם התחלה מתוך הבהק בהרת שהיא מד' מראות ופשתה בעור כיון שאמרנו שהבהק הפורח טהור יכול אפי' פרח מראה נגע יהא מטהר ת"ל היא מיעט: יכול [לא] יטהר את הבהרת שיצא ממנו הואיל ומתוכו התחיל שהרי גם הוא חזר מקצתו להיות ממין זה שהרי אם חזר כולו להיות מראה נגע אין צריך לומר שהוא טמא שלא טהרתו תורה אלא כשהוא כהה אבל יטהר את הבהרת שיסמוך לו ולא נכנס לו כלום הואיל והבהק בטהרתו עומד תהא גם הבהרת שנסמכה לו טהורה מפני שהיא פריחת הבהק והרי הכשרנו הבהק הפורח ויש לנו לומר בכלל מראה שיפרח יהיה טהור ת"ל בהק הוא טהור הוא תרי מיעוטי: