ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה ט ז

לרבות כלי עצם: והדין הוא ומה העץ שאביו טהור כלומר עד שלא נעשה כלי העץ טהור ואעפ"י כן כשנעשה כלי מטמא. עצם מן הבהמה שאביו טמא שהרי הבשר שהוא אביו של עצם מקבל טומאה אינו דין שהכלים הנעשים ממנו יקבלו טומאה. אי נמי עצם שאביו טמא כגון קולית הנבלה שהוא מטמאה על גב המוח שיש בה אי נמי על יד אבר מן החי או מן המת. וקולית שחוטה מטמאה להביא טומאה למוח מפני שהוא שומר אויר ואם עצם אדם הוא מטמא כשעורה. לא אם אמרת בעץ הוא מכשיר בבית המנוגע פירוש כגון ארז וכיון שיש לו שייכות בענין טומאה דין הוא שיהיו הכלים הנעשים ממנו מקבלין טומאה: ר' ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר וכל מעשה עזים וכו' אם כן למה נאמר עזים פרט לעצמות העוף שכל הכלים הנעשין ממנו טהורים לפי שלא ריבה אלא מין בהמה בעזים: