ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה ח ד

משקה זה היין. ישתה זה הדם וכן הוא אומר מנחל בדרך ישתה. פי' למעלה מזה הוא אומר ידין בגוים מלא גויות וגו' מנחל בדרך ישתה כלומר שפך דם אויביו והיה יכול לשתות מהם בדרך כמו מן הנחל אלמא כמים משוה ליה לדם ובתוספת' שבת כבר סמכו אותו לדם חללים ישתה ומדרשות הם זה דורש לפי דעתו וזה דורש לפי דעתו. ולפי שלמדנו למעלה כי אין השתיה דוקא אלא אפי' מחשבת הדחת העצים והאבנים מכשירתן: וכן דרש ר' יהודה ישתה להביא את הדם: ר' אליעזר אומר אשר ישתה פרט למשקה סרוח שאינו מכשיר. אמרו לו אין משקה סרוח יוצא מידי עופות ופרה. כלומ' הרי אין העופות והפרות נמנעי' מלשתות מהן הילכך כיון שלא נפסלו מן הבהמות ומן העופות אינן נפסלין מהכשר כדאמרי' באוכלין עד שיפסל מלאכול הכלב: והא דאמרי' בפסחי' פ"ק [יז:] בענין פרה ששתת מי חטאת בשרה טמא. ר' יהודה אומ' בטלו במעיה ואמרי' ובטלו לגמרי משום דהוה ליה משקה סרוח. איפשר דלא דמי סרוח דהכא לסרוח דהתם דסרוח דהתם פרשא בעלמ' הוא ובבה"ג מודה ר' יהודה אבל סרוח דהכא במשקין שנסרחו בכלי קאמר. ורבנן דפליגי עליה דר' יהודה דאמרי' בשרה טמא ההיא משום חומר' דמי חטאת קאמרי':