ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה ח ב

יכול אפי' בבורות שיחין ומערות יהו מכשירין פי' שאם נפלו פירות לתוכן יהו מוכשרין ת"ל וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא. בעינן שיהו מקבלין אותם בכלי ומאי יטמא הכשר כדאיתא בפסחים פ"א. ואי קשיא לך הא דתנן במכשירין פירות שנפלו לאמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טהורות ופירות אינן בכי יותן ואם בשביל שיודחו ידיו טהורות ופירות הרי הן בכי יותן אלמא במחובר נמי הן מכשירין: הא לאו מילתא היא דלאו משום המים שבאמה הן מוכשרין אלא משום המים העולין בידיו ונגע בהם הם מוכשרים שכבר חישב עליהם להדיח בהם את ידיו: אין לי אלא שמלאן בכלים כלומר כלי הראוי לשתיה ומנין שאם מלאן לגבל בהם את הטיט או לכבס בהם את (המים) [הכלים] ואפי' בכלי שאינן ראוי לשתיה ת"ל בכלי אי בכלי יכול אפי' בבורות וכו' ת"ל כלי פי' לא חזר כל זה אלא שרצה לפרש מה הפרש יש בין זה לזה ולומר שאלו תלושין ולא מחוברין. יכול אפי' חשב עליהן שירדו לבורות וכו' כלומ' הגשמים הללו חשב עליהם בעוד שהן תלושין ויורדין מן העבים קודם שירדו לבורות וכיון שחשב עליהם בתלושין בכל מקום שהם יהו מכשירין ואפי' במחובר ת"ל אשר ישתה כלומר את שחשב עליהם לשתיה ולא שחשב עליהן למחובר: או אשר ישתה אין לי אלא שמלאן לשתיה פירוש שחשב עליהם לשתיה ומנין כשחשב עליהם בעוד שהן יורדים להדיח בהם עצים או אבנים שהן מכשירין ואעפ"י כשנגעו בארץ קודם שנגעו לפירות ת"ל מים מכל מקום האי דלא אייתי ליה מכל משקה דסמיך ליה משום דכל משקה נמי שתיה משמע ואימא דעד דחשיב עליהן לשום משקה דהכי אייתי ליה ממים דכתיב לעיל מיניה: