ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה ח א

ומוציא אני מי תותים ומי רמונים ושאר מי פירות שיש להם שם לווי מים בתוספת' שבת פ"ח מפיק להו להנך שבע משקין מקראי שכולם קרויין משקין: מנין לדם שהוא משקה שנאמר ודם חללים ישתה ומנא לן ליין שהוא משקה שנאמר ודם ענב תשתה חמר. דבש דכתיב וייניקהו דבש מסלע: שמן דכתיב משתה שמנים חלב דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו. טל דכתיב וימץ טל מן הגזה מלא הספל מים: דם נדה דכתי' ממקור דמיה: דמעת העין דכתיב ותשקמו בדמעות שליש: מי האף דכתיב ועפעפינו יזלו מים: ואלו השלשה האחרונים תולדות הם דהכי תנן במכשירין פרק בתרא תולדות למים היוצאה מן העין ומן החוטם ומן הפה. ומי רגלים בין גדולים בין קטנים תולדות לדם [דם] שחיטה דבהמה וחיה ועוף הטהורים ודם הקזה לבהמה: ומי האוזן לא שמענו מן המקרא ולא ידענו מנא להו מ"מ אלו התולדות שיש להם לווי במים מפני שקרויין מים: ואיפשר שעל המדרש הזה סמכו אלו שחזקו דבריהם מן המקראות: