ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה ז ז

אל תוכו כשיפול לתוכו ולא כשיפול אל תוך תוכו: השרץ בחבית ואפילו היא של עץ. האוכלין והמשקין שבתנור טהורים. מרובה מדת לטמא מליטמא שהתנור מטמא את אחרים. מאחוריו כשנטמא מתוכו ונוגע באוכלין ומשקין אפי' מאחוריו הרי הם טמאים שהרי כולו טמא והוא עצמו אינו מטמא מאחוריו כדאמרן: ומה במקום שטמא את אחרים מאחוריו שהיא מדת לטמא אעפ"י כן לא טמא את תוך תוכו פי' שאם השרץ בתנור והאוכלין בחבית שבתוכו טהורים כדבעי' למימר קמן מקום שאינו מטמ' מאחוריו דהיינו מדת ליטמא שהיא מעוטה אינו דין שלא יטמא התנור מן השרץ שבחבית שהוא מתוך תוכו. או שמא מרובה מדת ליטמא מלטמא שהתנור מטמא מבית שאור שבתיכו פי' בית שאור הוא כלי חרס מכוסה וכסויו שקוע בתוכו וכמין טבור יוצא לו מלמטה וכשהוא מתהפך מעט מתוכו אינו יכול לצאת ממנו שהטבור של מטה מעכבו. ונותנין את השאור לתוכו כדי שיתחמץ הרבה והוא מוקף צמיד פתיל ואם השרץ באותו בית שאור והוא נתון בתוך התנור התנור טמא מפני שהבית שאור טמא ואינו חוצץ גם אינו נדון משום תוך תוכו מפני שכל אותו בית שאור כולו נתון בתוך התנור ואין פיו למעלה (תוך) [מן] התנור שלא אמרו תוך תוכו אלא כשהחבית שבתנור פיה למעלה מן התנור שאין אויר התנור שולט באויר החבית אבל בשפיה למטה מן התנור אין זה תוך תוכו שאויר התנור שולט בו. ותוכו של תנור קרינא ביה. וכשהשרץ בתוך הבית שאור התנור טמא שכיון שהוא עצמו טמא אינו חוצץ ותוך התנור הוא כדאמרן. ואפי' הכי אינו מטמא את השאור פי' שאם השרץ בתנור השאור שבבית שאור אינו טמא ואעפ"י שאיסור זה תוך תוכו כמו שאמרנו אעפ"י כן טהור הוא מפני שמוקף צמיד פתיל ואמרינן לקמן כי כל כלי חרס המוקף צמיד פתיל באויר כלי חרס [לא יטמא] מן השרץ שבכלי חרס החיצון וכיון שמצינו מדת ליטמא מרובה מלטמא בצד זה דין הוא שיטמא מתוך תוכו אעפ"י שלא טמא את תוך תוכו. ת"ל אשר יפול מהם אל תוכו ולא בנופל לתוך תוכו. כל אשר בתוכו יטמא ולא מה שבתוך תוכו כיצד כולה מילתא פשוטה היא על הדרך שפירשנו את העליונה: