ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה ז ב

מכאן אמרו הדקין שבכלי חרס שברי קרקרותיהן ודפנותיהן אם עשוין בענין שיוכלו לשבת שלא מסומכין שיעורן כדי סיכת קטן עד לוג ומלוג עד סאה ברביעי' וכו' הדין לכל אלו שברי הכלי לפי מה שהיה הכלי קטן או גדול שאם היה גדול בעינן שברים גדולים ואם היה קטן די לו בשברים קטנים והטעם כי הכלי הגדול שנשבר אין מקיימין ממנו שברים קטנים מפני שהוא עבה ואם אינו מחזיק דבר הראוי לפי עביו משליכין אותו מפני שהוא דומה לצרור או לגוש עפר: והשיעורין הללו שיערו אותם לפי מה שראו המנהג בהם: נשתכח הדבר ולא נאמר פי' ר' ישמעאל הוא שאמר לר' עקיבא על השיעור האחרון שאמר בחצבים גדולים בלוג אבל כי השיעור לחצבים גדולים כר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב שהוא בשני לוגין. ויש לפרש כי ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב הם היו שאמרו לו נשתכח הדבר ולא נאמר כמו שמצינו שהם חולקין עליו. הפכים הגלילים והחביות שיעור קרקרותיהן כל שהן מפני שהן מצופין באבר כעין מאני דקוניא והם נאות וחזקות ואין להם דפנות. נראה לי מפני שהן עשויין שדראות שדראות ואינן יושבין שלא מסומכין: