ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה ז י

מכאן אמרו כוורת פחוחה פי' או מלמטה או מן הצד ופקקה בקש ושלשלה לאויר התנור והשרץ בתוכה התנור טמא פי' שאין הפקק חוצץ לפי שאינו כגופו של כלי וכמו שהנקב פתוח הוא. ר' אליעזר אומר מצלת מק"ו אם הצילה במת החמור כגון שהצילה על פי ארובה הרי הפקק חוצץ שכל דבר שאינו מקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה. אינו דין שתציל בכלי חרס. אמרו לו אם הצילה במת החמור שכן חולקים אהלים פי' שאם חלק את הבית בנסרים או אפי' בתבן ובקש מן הארץ ועד שמי קורה אין הטומאה עוברת מצד זה לצד זה. תאמר בכלי חרס שאין חולקין אותו שאעפ"י שהוא חלוק מלמטה עד שפתו הטומאה עוברת מצד זה לצד זה שהרי תוכו של כלי חרס הוא ואין כאן תוך תוכו. וכיון שהחלוקה אינה מצלת אף הפקה אינו מציל ואף על פי שפיה של כוורת למעלה מן התנור: אמר ר' יוחנן בן נורי אמרתי לר' אליעזר אם הצילו אהלים מיד אהלים במת החמור פי' היא הכוורת הפקוקה בקש הנתונה על פי הארובה שנעשת אהל לעצמה ומצלת מן המת שבאהל התחתון מפני שמצינו בו קולא אחרת שהרי המחיצה מצלת כמו שפירשנו: והיא התשובה עצמה שאמרו לו חבריו לר' אליעזר אלא שר' יוחנן בן נורי היה תלמידו ולא שמע אותה תשובה מחביריו של ר' אליעזר והשיב אותה לו מדעתו: