ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה ו ד

כלי עץ יכול אף הסולם והקולב והנחותה והמנורה ת"ל מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ פי' סולם שעולים ויורדין בו: קולב הוא כעין סולם אלא שהוא קטן ממנו לא לאותם הכתפין שמוליכין משואות על כתפיהם מביאין עץ אחד ועביו טפח וארכו כרוחב גבו של אדם ותוחבין באותו העץ שתי זרועות ארוכין אחד בראשו של אחד ואחר בראשו השני ואותם מתחברין למטה ואגב אותו העץ שעביו טפח מניח אף הקולב וקושרו עליו ויש בו מעט אומנות אחרת כדי שלא יזיק את גבו על אותו הקולב מניח כל משא שירצה וכשירצה לנוח סומך על ראשי הזרועות שהן ארוכות ונוגעות בקרקע ועל כן נקרא קולב מפני שהוא הולך על צואר בני אדם ודומה לקולר: ומנא לן דקולב כעין סולם הוא דתניא בתוספתא כלים פרק ג' בסולם וקולב אחר השלבים כעדשה אחר המסמר. ר' שמעון בן אלעזר אומר בשם ר' יוסי בסולם אחר העומדים. בקולב אחר השלבים והשלבים דקתני הכא הוא המסמרים דמפרש במס' שבת לפי שיש לקולב שתי זרועות עומדים כמו הסולם ומזרוע לזרוע הולכים השלבים וכשהם ממתכת נקראו מסמרים והוא טמא אבל של עץ הם נקראים שלבים והוא טהור לפי שאין לו בית קבול: נחותה הוא הדף שמניחים בו כל דבר. והמנורה כמו כן אין לה בית קבול: או יכול שאני מוציא את השולחן ואת הטבלא ואת הדלבקי ת"ל כל כלי עץ ריבה נראה לי שגם אלה פשוטים הם לפי שראיתי במשנת כלים פרק ב' הטהורים שבכלי חרס הן טבלא שאין לה לבזבז. ומחתה פרוצה ואבוב של קלאין ופלוטת כפופין ואעפ"י וכו' והמטה והספסל והכסא והשולחן והמנורה של חרס. זה הכלל כל שיש לו תוך בכלי חרס אין לו אחורים. הנה השולחן של חרס טהרו כאן ואם יש לו בית קבול מה טעם הוא אסור. ועוד דתני לה דומיא דכסא ומנורה וספסל שאין להם בית קבול. וטבלא ודולבקי יש [שיש] לה לבזבזין ויש שאין להם לבזבזין ומ"מ כולם טמאים. ומספקא לי מילתא אי הוא מדרבנן או מדארייתא. אי מדרבנן והאי קרא אסמכתא בעלמא הוא. אי מדאורייתא ומשום טעמא דקא מפרש הכא שהן משמשים את האדם ואת משמשי אדם. פי' דרך הרבה בני אדם להיות סמוכים על שולחנם בשעה שאוכלים עליו נמצא השולחן והטבלא והדולבקי משמשין גופו של אדם ומשמשין האוכלין והמשקין שעליהן שהן משמשין של אדם: אי נמי האכילה לבדה שהאדם אוכל על השולחן קרויה תשמיש למשמשיו והן דומין לשק בענין זה שהשק אדם נותן לתוכו תבואה ורוכב עליו פעמים הרבה: ומוציא אני את הסולם שהוא משמש את האדם בעליה וירידה לבדו אבל אינו משמש את משמשיו שהרי אינו ראוי להניח עליו שום דבר. ואת הקולב ואת הנחותה ואת המנורה שהן משמשין את משמשי אדם להוליך ולסדר עליהם אבל אין משמשין גופו של אדם. ובאותם כלים שיש להם בית קבול אין מחלקין בהם בכך אלא כולם טמאים חוץ מן העשויין לנחת כאותם המפורשים למטה. ונראה בעיני כי ענין השולחן והטבלא והדולבקי שאמרנו שהן מקבלין טומאה מן התורה ואעפ"י שהן פשוטין אינו דברי הכל אלא מחלוקת דר' גמליאל וחכמים היא במסכת עדיות פרק ג' דתנן טבלא שנחלקה לשנים ר"ג מטמא וחכמים מטהרין ומודים חכמים לר"ג בטבלא שנחלקה לשנים אחד גדול ואחד קטן שהגדול טמא והקטן טהור: ומסתברא דבהא פליגי ר"ג סבר טומאתה דאוריית' ואעפ"י שאין לה לבזבזין הילכך אעפ"י שנחלקה לשנים שניהם טמאים דאי איפשר לצמצם וזיל הכא איכא רובא וזיל הכא איכא רובא. ורבנן סברי כיון שנחלקה אין לה לבזבזין מארבע רוחותיה ואין לה טומאה אלא מדרבנן הילכך בדרבנן לא אמרינן תרי רובי ואזלינן לקולא. ומודים חכמים בזמן שהאחד גדול שהגדול טמא ומדרבנן וסתמא דהנהו אליבא דר' גמליאל היא: