ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה ו י

ת"ל או עור להביא את שחבר לו מן הגדל בארץ אפי' חוט או משיחה ובלבד שיחברנו לו כדרך חבורן לטומאה פי' כגון שתפרו עמו שהוא נראה כאלו הוא ממנו ונוסף עמו לאפוקי שאם עשה לו טלאי מחוט או משיחה או שקבעו בתחתיותו שהוא נעשה טפל לו אינו מטמא בשבילו ואעפ"י שהחוט בפני עצמו או המשיחה בפני עצמו אינה ראויה לקבל טומאה אעפ"י כן כיון שמתחברת עם הכלי עשאו לכלי כלי הראוי ליטמא וזה גרם טומאה לזה וזה לזה: וכן פירשו בתוספת' כלים פרק ז' העושה כלים מן הגדל בים טהורים חבר להם מן הגדל בארץ כיון שחברו לטומאה אפי' כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה מדבר שכליו מקבל טומאה טמא ודבר שאין כליו מקבל טומאה טהור: ר' יהודה אומ' כלים הראוים לטומאה וטהרום לכשתמצא להן עילה יהיו טמאים כלי זכוכית ראוים לטהרה וטמאום לכשתמצא להן עילה יהו טהורים. למדנו טעם [חוט] או המשיחה מפני מה הם גורמים טומאה לכלים הטהורים אעפ"י שהם בעצמן אינם בני טומאה מפני שהם חזקים ומשמשים כל תשמיש כלי עץ או בכלי חרס ולא טהרנו אותם אלא מגזרת הכתוב וכשימצא להם שום עילה לטמא אותם בשום חבור אנו מטמאים אותם אבל כלי זכוכית אינו אלא מן הרוח ואין מקבלים כל תשמיש וטמאו אותם מן הגזרה כדאיתא במסכת שבת [יד:] ועל ידי עילה טהרו אותם והעילה הזאת לא ידענו מה היא. ואיפשר שאמר על מה שהקלו בהם שיהיו פשוטיהן טהורים ושלא יחזרו לטומאתם ישנה: עוד יש לי לפרש העילה דתנן בכלים פ' בתרא גבי כלי זכוכית ניקב ועשאו בין בזפת בין בעץ טהור. ר' יוסי אומר בעץ טמא בזפת טהור. ואילו גבי שאר כלים אפי' עשאן בזפת טמאים כדאיתא בכלים פרק ג' והא דאמרי בכלי זכוכית שהוא טהור אפי' בעץ דלא כר' מאיר היא. ואיתא להא מילתא בשבת פ"א [טו:]: