ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה ד ט

אלו נאמר הנושא את נבלתם יכבס הייתי מרבה כל מה שעליו לכבס אף ציפי צמר שבראשו ת"ל בגד אי בגד יכול בגד גדול לבן הטמא בזב והמטמא בגדים פי' בגד גדול ג' טפחים שהוא ראוי למשכב ושיהא לבן כדי שיהא ראוי לטמא נגעים דדרשינן במסכת נגעים בבגד צמר או בבגד פשתים מה בגד פשתים כברייתו אף צמר כברייתו אבל גדול צבוע שהוא מטמא בזב ואינו מטמא בנגעים קטן שהוא מטמא בנגעי' אם יש בו ג' על ג' ואינו מטמא בזב קטן צבוע שאינו מטמא לא בזב ולא בנגעי' שביץ של שבכה והגנגלים שאין בהם אפי' ג' על ג' שיהא טמא במשא נבלות ת"ל בגד בגדיו ריבה. ומנין לעשות שאר כלים כבגדים ת"ל וטמא: נר' לי דעל ידי טיבורין קאמר דומיא דבגדים שהן בחיבורין אבל שלא בחיבורין הא קיימ' לן דאין תולדה מטמא כלל ואדם המטמא בהיסט נבלה אינו אלא תולדה: יכול יטמא אדם וכלי חרס בחיבורין ת"ל וכו' פי' כלי חרס הרי הוא כאדם מפני שהוא רחוק לקבל טומאה כאדם הואיל ואינו מטמא מגבו ונצול בצמיד פתיל באהל המת ומציל כל מה שבתוכו: ומנין לרבות הציב היוצא ממנו והשער שכנגדו ת"ל יטמא פי' אנוגע בנבלה קאי ולא אנושא והשער שכנגדו משום שומר דעביד מעשי ידי לקבל טומאה ולהכניס והכי איתא בחולין פ' העור והרוטב [קיט:]: