ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה ד ו

יכול הבשר הפורש מן החי יהא טמא פי' בין מן האבר בין מן הבהמה ת"ל בנבלתם יטמא מה נבלה שאין לה חליפין שהרי מתה אף אבר מן החי שאין לו חליפין יצא בשר הפורש מן החי שיש לו חליפין שהבשר חוזר וגדל במקומו דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה מה בהמה גידים ועצמות אף אבר מן החי גידים ועצמות. בין לר' יוסי ור' עקיבא איכא בינייהו כוליא וניב שפתים שאין בהם גידים ועצמות לר' עקיבא לא מטמו מן החי ולר' יוסי הגלילי מטמו מפני שאין בהם חליפין שאינם גדלים עוד: בין ר' לר' עקיבא איכא בינייהו בשר כראוי דר' עקיבא לא בעי בשר ור' בעי שיהא עליו בשר כראוי. מפרש במשנת כלים פ"א שיעור הבשר כראוי כדי להעלות ארוכה ר' יהודה אומ' אם יש במקום אחד כדי להקיפו בחוט ערב יש בו כדי להעלות ארוכה. ובתוספת' דכלים מפרש לת"ק רואין אותו כאלו הוא יחור תאנה שנפח ומעורה בקליפה קטנה. אם יכול להחיות ממנה טמא ואם לאו טהור מה משא ממועט מטמא בגדים פי' שאין טומאת משא נוהגת בשרצים ולא בקרי וטומאת מגע נוהגת בכולם והנושא אותם יכבס בגדיו מלמד שהנושא מטמא בגדים: