ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה ד א

ולאלה תטמאו פי' מה שאנו עתידין להזכיר מן הנבלות ומן השרצים כולם מטמאין את האדם. ויש מהם מטמאים את האדם במשא ומטמאים בגדים כדמפרש ואזיל: יכול לכל האמורים בענין של מעלה ובענין של מטה יהו כל הטומאות נוהגות בהן ומה אמור בענין של מעלה בהמה וחיה ועופות ודגים וחגבים. יכול יהא אבר מן החי מטמא בהם פי' משום דהכא לא מיירי אלא במטמאין מיהו תרויהו איתנהו שאין בהם לא מקבלי טומאה ולא ניתני טומאה כדאמרי' לקמץ גבי שרצים על הארץ להוציא עכבר של ים: וגבי מיטמאין נמי אמרי' או בגד או עור יכול אף עורות של ים יהו טמאים ת"ל או בגד או מן הגדל בארץ וכו'. אוציא את החגבים שאין במינן טומאה פי' שאין טומאה מפורשת בהן שהרי נבלת עוף טהור מטמאה בבית הבליעה כדאיתא בפרש' כי יצוד. עוף טהור שהוא מטמאה בגדים בבית הבליעה אינו דין שיהא אבר מן החי ממנו מטמא פי' בבית הבליעה מיהת אבל שלא בבית הבליעה לא דיו לבא מן הדין להיות כנדון: אין לי אלא בהמה טהורה בהמה טמאה מנין פרושי הוא דקא מפרש ואזיל לקראי כפשוטן ומדרשן ת"ל אשר היא: חיה טהורה מנין ת"ל מפרסת פי' מדכתיב ברישיה דקרא לכל הבהמה אשר היא מפרסת וכו' דהוה מצי למימר לכל מפרסת וכתב בהמה מפרסת ש"מ בהמה טהורה וחיה טהורה אע"ג דבכולי עניינא דלעיל לא אדכר חיה בהדיא: אי נמי אע"ג דלקמיה מדכר ליה לחיה דכתיב וכל הולך כפיו בכל החיה דמשמע דעד השתא לא איירינן בחיה אפי' הכי מרבינן ליה מדכתיב מפרסת: חיה טמאה מנין כגון ערוד ת"ל פרסה כל שאין לו אלא פרסה אחת. מן השסועים מנין ת"ל ושסע. אינה מן השסועין מנין ת"ל איננה שוסעת. מעלת גרה מנין ת"ל וגרה. איננה מעלת גרה מנין ת"ל איננה מעלה. והלא חזיר מפריס ומשסיע יכול לא יהא אבר מן החי מטמא ת"ל וגרה איננה מעלה טמאים הם לכם. פי' נראה לי שכל מה שכתבנו. מן השסועים ועד כאן אינו אלא מפרש והולך על מה שאמרנו בתחלה שיש כאן בהמה טמאה וטהורה וסימני הטהורה מפריס ושסע וגרה. וסימני הטמאה אינה שוסעת ואינה מעלת גרה ובא לומר כי המקראות נדרשין בתחלתן ובסופן תחלתן בפני עצמן וסופן בפני עצמן ולכך אמר מן שסועים מנין כלומר היכן הוזכרו כאן סימני טהרה של שסועה דכתי' ושסע. והיכן הוזכרו סימני טומאה שלא בשסע דכתיב איננה שוסעת. והיכן הוזכר סימן טהרה של גרה דכתי' וגרה. וסימן טמאה שאינה גרה דכתי' איננה מעלה. נמצאו בכאן בהמה טהורה וטמאה. עוד בא לפרש כי סימן טמאה של גרה לא הוצרך אלא בשביל החזיר לבדו שאין לנו כיוצא בו שכל הטמאים אעפ"י שיש במקצתן סימן טהרה יש בהם שני סימני טומאה שהרי השפן הארנבת והגמל אעפ"י שהן מעלה גרה אינם מפריסי פרסה כלל אבל הולכים על כפים כמו הכלב והארי והדוב נמצא שאינן מפריסי פרסה ולא שוסעי שסע אבל החזיר מפריס ומשסיע אלא שאינה מעל הגרה ושמא אינו נדון לא עם הטמאים ולא עם הטהורים לכך הוצרך וגרה איננה מעלה להביא את החזיר: