ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה ג ו

תאכלו לרבות דג טהור שנמצא במעי דג טמא: ומה ראית לומר בבהמה במעי טמא טמא וכו' כדדרשינן לעיל מגמל הוא טמא הוא גמל הנולד מן הפרה טמא. לפי שאינו גידולו אלא שהוא בולע אותו: תאכלו לרבות טהור שנכבש מן הטמא פי' כבישה זו אינה אלא במלח שאילו היא במי מלח הא קיימ' לן כבוש הרי הוא כמבושל וחמור הוא המלוח לבדו שזה כרותח דצלי וזה כרותח דמבושל אלא הכבישה האמורה כאן היא ביין או בחומץ. ובתוספת' דתרומות ובתוספתא דשביעית שנוי הרבה בכבישת היין והחומץ ואיני צריך לכתבן וכן הכבישה הזאת אינה במי מלח אלא או ביין או בחומץ ובשניהן טפלים או אפי' טהור מליח וטמא טפל כגון זה מותר אבל אם היו שניהם מלוחין וכבשם אסור מפני שהמליח מפליט את הטמא והטהור בולע ממנו אותה מליחה עצמה וכל שכן בשנתנו בכבישה עמו והכי איתא במסכת חולין בפרק כל הבשר. או יכול אעפ"י שנימוק הטמא לתוך הכבישה יהא הטהור מותר ת"ל אותם: