ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה ג ב

ימים [זה] הים הגדול שנאמר ולמקוה המים קרא ימים פי' למקוה אחד קראו ימים ואי זהו זה ים אוקיינוס שכל הימים נכנסין לתוכו: אי נמי מדכתי' רישא דקרא יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. ועליה כתי' ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים. נמצא כי למקום אחד של מקוה המים קרא ימים. ואי זה זה אוקיינוס שרוב מי העולם נכנסין לתוכו: מיהו הכא לאו מדיוקא נקט ליה דמאי שנא שאר ימים מים הגדול והלא אף הנחלים שוים לו אלא הכי קאמר אילו לא נאמר אלא בימים לבד הייתי אומר זה הים כענין שנא' ולמקוה המים קרא ימים והשתא דכתב נחלים שהם הנהרות כענין שנא' ונהר יוצא מעדן שמעינן שכל הימים שוים לו לענין זה: הא דקתני נחלים אלו הנהרות שנא' ונהר יוצא מעדן פי' כענין שנאמר קאמר כלומר אלו לא נאמר בימים לרבות כל המים הייתי אומר כי הנחלים אלו הנהרות שהן מים חיים ומושכין לעולם כענין שנאמר ונהר יוצא מעדן. ומצינו כי הנהר המושך מים חיים נקרא נחל כמו שנא' נחל קישון ובמים חיים היוצאים מן המקדש כתיב וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור בו כי גאו המים מי שחו. נחל אשר לא יעבד והשתא מפרש ואזיל לרבות כל המים: אין לי אלא ימים ונחלים שהם מושכים בימות החמה ובימות הגשמים כלומר כעין ים הגדול שנקרא ימים וכענין נהר גדול מארבע נהרות היוצאים מעדן שאינם פוסקים. ומנין אפילו שאר אגמים ושאר נהרות קטנים שפוסקין ומתייבשין בימות החמה עד שתהא מרבה את המים שבכלים שהן מי גשמים והן מועטין מכל מקום אינם דומות למי בורות שיחין ומערות שהמי בורות והשיחין ומי המערות מימיהן עצורות בכלים ונכנסין בהם דרך ארובה ואין יוצאין משם אלא דרך ארובה על ידי שאיבה אבל הביברין יש להם פתחים שהמים יוצאים מהם כשהם רוצים והמים נכנסין מהם לתוכן ומשום הכי אין דומים לכלים: ת"ל במים מפרש בגמ' במים במים שני פעמים הוי ריבוי ומיעוט ומאי רבי רבי כל מילי ואתרבו להו חריצין ונעיצין לאיסורא. ומאי מיעט מיעט בורות שיחין ומערות להיתרא. והתם מקשי ואימ' רבי כל מילי לאיסורא ואפי' בורות שיחין ומערות ומאי מיעט מיעט כלים. ומתרץ אם כן את זה תאכלו למה לי כדפרי' לעיל דהוי קרא יתירא. ונראה לי דהא דאמרי' בורות שיחין ומערות להיתרא בכלים דוקא בורות שהם מים מכונסין ואינם הולכין אבל באר מים חיים אעפ"י שהוא עמוק ואין מימיו הולכין הרי הוא אסור בנחלים. ממאי מדאמרי' בגמר' לתנא דבי רב דדריש להני במים במים בכלל ופרט מאי הפרט מפורש מים נובעין ואתרבו חריצין ונעיצין לאיסורא ואתרבו בורות שיחין ומערות להיתרא. אלמא בורות שיחין ומערות מים מכונסין נינהו ואינן נובעין שהחריצין אעפ"י שאין מימיהם הולכי' מפני שהן נובעין אסורין. והביברין האמורין כאן לאיסורא אינם נובעין אלא שמימיהן הולכין כדפרישנא: וכמדומה אני שהוא לדעת תנא דבי ר' ישמעאל דדריש לקראי בריבויי ומיעוטי ואע"ג דלא דמו לפרטא דל או נובעין נינהו מכל מקום מרבינ' להו לאיסור' מ"ט מפני שאינם עצורות בכלים והכי מפרש לה בבריית' דרבי מתתיה בן יהודה ואם לתנא דבי רב דדריש כללי ופרטי ולא מרבי כולי האי לאיסורא כי האיך תנא דבי ר' ישמעאל ואפ"ה מודה במים נובעין שהן אסורין כל שכן לתנא רבי ר' ישמעאל דמרבי טפי לאסורא: והא דאמרי' ששוחה ושותה ואינו נמנע דוקא שוחה ושותה אבל לשאוב בכלי ולאכול מגבו דבר האסור לא דדלמא אגב דדלי להו קא פריש אגבי דמנא ואסיר וכי האי גוונא אסיר איכא בגמרא: