ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה ג יב

שקץ תשקצו לרבות צירן ורוטבן שהוא אסור פי' את אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם לכם. דורש עתה תשקצו ושקץ לרבות צירן ורוטבן וקיפה שלהן וביציהן ועורותיהן ועירוביהן כדדרשינן לעיל גבי דגים מושקץ יהיו לכם לאסור את עירוביהן. ובפרק אלו טריפות דריש ליה חזקיה לביצה טמאה שהיא אסורה מואת בת היענה וכאן סנפה עם שאר איסורין שלהם: אלה הם מן הרי אלו מיעטי' פרט לחרטום ולצפרנים וכו' פי' שאין לוקין עליהן בפני עצמן אבל מצטרפין הם עם הבשר דתנן במס' טהרות פרק א' נבלת העוף הטמא צריכה מחשבה והבשר מטמא טומאת אוכלין בכביצה וכו' הכנפים והנוצה מיטמאות ומטמאות ומצטרפות החרטום והצפרנים מיטמאין ומטמאין ומצטרפין. וא"ת כי קאמרינן מצטרפין לטומאה קאמרי' אבל לאיסור לא מצטרף הא לא מצית אמרת דכיון דתנא מיטמאות ומטמאות בפני עצמן קאמר כל שכן דמצטרפות ליטמא ולטמא. אי נמי מצטרפות ומטמאות מיירי לטומאת אוכלין. ומצטרפין מיירי לטומאת נבלות אבל לענין איסור נבלה לא. הא לא מצית אמרת דהא קיימא לן נבלת עוף טמא אין בה שום טומאה אלא טומאת אוכלין ובמחשבה והכשר הילכך הא דתנן מצטרפין לאסור נבלה קאמר שמע מינה. ובמסכת חולין פ' העור הרוטב מייתי לה להך מתני' דטהרות וקא מקשי חרטום עץ בעלמא הוא אמר ר' אלעזר בחרטום התחתון ומאי תחתון של עליון דהיינו העור שמכוסה תחת החרטום העליון שהוא ראוי לאכילה על ידי הדחק והצפרנים מקום שמובלע בבשר: