ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה ב ט

כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה לרבות את השליל אעפ"י שהוא כעין נבלה. אי נמי להתירו בשחיטת אמו ואעפ"י שהוא חי דהאי בבהמה הכי משמע במעי בהמה. הוציא העובר את ידו והחזירה מותר באכילה פירוש מותר בשחיטת אמו אבל אם הוציא ראשו והחזירו אינו מותר עוד בשחיטת אמו מפני שהוא כילוד דכתיב אך את זה לא תאכלו ומקרא נדרש לפניו דכתיב לעיל מיניה מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו. אך את זה. אתה אומר דלכך בא אך לחלק בין יד לראש או לא בא אלא לחלק בין עובר לעובר אעפ"י שלא הוציא לא יד ולא ראש שיש שליל שאינו ניתר בשחיטת אמו כגון בן תשעה מת או בן שמונה חי או מת אעפ"י שהוא חולין שהרי אם נולד אסור הוא משום נבלה: ומנין שיהא זה מותר בשליל ולא עוד אלא אפילו ולד מבכרת והוא בן תשעה מת או בן שמונה חי או מת. וכן ולד מעוברת ולד קדשים ולד חטאת אעפ"י שיש בהן איסור מוקדשין בזמן שנולדו ויש בהן איסור נבלה אפילו הכי בזמן שהוא שליל מנין שיהא מותר ת"ל כל מפרסת פרסה לרבות את כולן: