ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה א ב

רבי יהודה אומר יין אל תשת וכו' אם כן למה נאמר יין פי' וכי היין אינו בכלל המשכרים אלא לומר על היין וכו' מפרש התם ר' יהודה לא יליף שכר שכר מנזיר ושכר לרבות המשכרים ואפי' דבלה קעילית ודבש וחלב והכי איתא בכריתות: ולר' יהודה למעוטי יין מגתו וכל שהוא לא שמעינן ליה אלא מדכתיב יין ושכר הוקש יין לשכר עד דמשכר: ר' אליעזר אומר יין אל תשת שכר אל תשת אל תשתהו דרך שכרות וכו' רבי אליעזר לא יליף שכר שכר מנזיר. מיהו אינו אלא יין דה"ק כשהוא שכר אל תשת כלומר כשהוא דרך שכרות אל תשתהו כבר נתמעט מכאן כל שהו ומגתו ולא עוד אלא אפי' שתה רביעית והפסיק בו או שנתן לתוכו מים כל שהו פטור ואפי' אזהרה אין בו. האי הפסיק דקאמר ר' אליעזר הכא אפי' הפסקת כל שהו קאמר ות"ק סבר כל שהוא בכדי אכילת פרס מצטרף לכל איסורין שבתורה. ור' אליעזר גופיה מודה בכל התורה שהוא כן חוץ מזה דלהכי כתיב יין ושכר כלומר יין והוא דמשכר. וקא סבר ר' אליעזר אעפ"י שהיא שתיה אינה משכרת מפני ההפסקה עד שישתהו כולו בבת אחת ובלא שום מים והכי איתא בכריתות: מיהו מספקא לי לרבנן יין המשכר במיתה ושאינו משכר באזהרה היכא דהפסיק בו או שנתן לתוכו מים כל שהוא פשיטא לי דאזהרה אית ביה דלא גרע מיין מגתו אלא עונש אית ביה או לא מסבר סברי רבנן דכה"ג משכר או לא. ומסתברא דסבירא להו כי האי גוונא נמי משכר הוא מדלא ממעטי ליה ברישא מעונש דהוה להו למימר יין ושכר אפי' כל שהוא ואפי' מגתו ואפי' הפסיק בו או שנתן לתוכו מים כל שהוא ת"ל ושכר מדלא קאמרי הכי ש"מ דבכי האי גוונא ושכר קרינא ביה: מיהו קשיא קיימא לן כר' אליעזר ואפי' אזהרה אין בו: