ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה א א

יין ושכר אל תשת יכול כל שהו. יכול מגתו ת"ל ושכר וכמה כדי לשכר רביעית ושהוא בן ארבעים יום. א"כ למה נאמר יין יין מוזהרין עליו כל שהוא ומוזהרין מגתו כלומר אזהרה יש בו אבל אינו במיתה. וא"ת יין היאך הוא מיותר והלא שאר כל המשכרים במשמע ויין גופה אצטריך יין אין ושאר משכרים לא דהא תנא קמא הכי סבירא ליה. ור' יהודה לחודיה הוא דמרבה שאר משכרין. הא מילתא מיפרשא בכריתות בפ' אמרו לו [יג.] דת"ק יליף שכר שכר מנזיר מה להלן יין אין שאר משכרים לא כדכתיב מכל אשר יצא מגפן היין אף כאן וכו' קסבר ת"ק דהואיל ונאמרו שכר שכר בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן שהוא יין אף כולן יין הילכך יין מיותר ולמה בא להזהיר עליו כל שהוא ואפי' מגתו אבל עונש מיתה לא נאמרה אלא המשכר דהיינו רביעית ובן ארבעים יום: מיהו קשיא לי הא דקאמר יין אל תשת יכול כל שהוא והא קיימא לן דכל אכילה האמורה אינה פחותה מכזית וכל שתיה אינה פחותה מרביעית דשיעורין הלכה למשה מסיני: ואיכא למימר משום ריבוייא דשכר קאמר כיון דמשמע דשכר היינו יין כדיליף מנזיר א"כ הוה ליה כמאן דכתיב יין ויין אל תשת וכיון דכתיב יין תרי זמני יכול לרבות אפי' כל שהו ומגתו ת"ל ושכר כלומר אין ודאי נימא האי שכר יין הוא. ומיהו להכי אפקיה בלשון שכר עד דמשכר ומדכתיב יין כלל להזהיר על היין בכל שהו ומגתו: