ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה י ו

ולא באליל המפוזר פי' בשר שפלטתו סכין ויש כאן מעט ויש כאן מעט שהעור מבטלו אעפ"י שיש בכולו יותר מכזית. בנבלתה ולא במפשיט לשטיחים כדי אחיזה. ולחמת עד שיצא כל החזה. נראה לי דהא דקאמר ולא במפשיט אבל עד כמה הוא טמא לשטיח כדי אחיזה פי' דהיינו טפח כפול: והכי מפרש לה במס' חולין [קיח:] והתם מוכיח שהשיעור הזה חיבור לטומאה יותר מכאן טהור וכולה מילת' מיפרש' התם: בנבלתה ולא בעור שיש עליו כזית בשר וכו' האי מילתא מייתי בתחלת פ' העור והרוטב ולא גרסי' לה הכי אלא בנבלתה ולא בעור שאין עליו כזית בשר והעור משלימו לכזית לומר שאין שומר מצטרף לטומאתה חמורה. או יכול שאני מוציא עור שיש עליו כזית בשר הנוגע בעור שכנגד הבשר מאחוריו לא יהא טמא דאפי' מעשה יד נמי לא עביד ת"ל יטמא. כך היא שנויה שם וכך מתרץ אותה: והנסח' הכתוב' כאן שמא כך היא מיפרש' בנבלתה ולא בעור שיש עליו כזית בשר פי' עם העור והבשר או יכול שאני מוציא את הנוגע בעור שכנגד הבשר פי' ואפילו יש עליו כזית בשר בלא השלמת עור ת"ל יטמא: והנה לפירוש זה שתי הנסחאות חוזרות לטעם אחד. ולא בשני חצאי זיתים שעל גבי העור פי' מפני שאין נוגע וחוזר ונוגע ואי איפשר ליגע בשניהם בבת אחת: והכי מיפרש' בפרק העור והרוטב. ת"ל יטמא דברי ר' ישמעאל גרסי' והכי אית' בחולין [קכד:] הנוגע והנושא את שבא לכלל מגע בא לכלל משא פי' האי טעמ' לר' ישמעאל הוא דקאמר לה וה"ק לדידי במגע ולא במשא מפני שהעור מבטלו אלא לדידך דסביר' לך דאין עור מבטלו איבעי לך למימר מיהו דהואיל ולא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא והא דקתני במס' חולין מודה ר' עקיבא בשני חצאי זתים שתחבן בקסם והסיטן שהוא טמא לאו דוק' הסיטן אלא במגע נמי מטמו דסביר' ליה לר"ע יש נוגע וחוזר ונוגע דאי לא תימא הכי אפי' בהיסט נמי לא ליטמו דהא לא באו לכלל מגע אלא שמע מיניה במגע ובמשא מיטמו כדאמרן: וכולה מילתא מיפרש' התם: