ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה י ה

ר' יוסי בר יהודה ור' אלעזר בר' שמעון אמרו בן שמונה חי שחיטתו מטהרתו. אינהו מדמו ליה לטרפה. ותנא קמא מדמי לה למת ממש והכי מפרש לה במסכת שבת [קלו.]: בנבלתה ולא בקולית סתומה פי' אעפ"י שיש בה כזית מוח ואעפ"י שהוא שומר למוח והטעם מפני שאינה מטמאה משום שומר אלא אם כן יכול ליגע בנבלה עצמה דהיינו נקובה כל שהוא משום דכתי' הנוגע בו בנבלתה את שאיפשר לו ליגע טמא: