ראב"ד על ספרא, שמיני, פרשה י א

וכי ימות מן הבהמה זו היא מיתה ודאי לפי שלא דבר למעלה אלא באבר מן החי ואבר מן המת וכאן הוא מדבר בנבלה ממש יש מן הנבלה שמתה שהיא מטמאה ויש מן המתה שאינה מטמאה ואי זו זו טרפה ששחטה שאעפ"י שהיא מתה אינה מטמאה שאין השם הפוסלה מידי אכילה מביאה לידי טומאה אלא מיתתה כי הגמל והחזיר אעפ"י שנקראו טמאים בחייהן אינם טמאים אלא עד שימותו. אף טרפה אעפ"י שנפסלת מן האכילה בשביל טרפות אין לה טומאה עד שתמות אבל אם שחטה טהורה: בהמה טמאה איסורה קודם למיתתה. וטרפה איסורה קודם למיתתה פי' אעפ"י שלא מתה אלא ששחטה אסורה באכילה: וכמו שאין השחיטה מועלת לה להתר אכילה כך לא תועיל לה לטהרה. ותשוה הטרפה לבהמה טמאה בשני הדרכים לאכילה ולטומאה ת"ל מן הבהמה: