ראב"ד על ספרא, שמיני, מכילתא דמילואים ב ט

מה ראשון טעון חטוי ומה ראשון טעון שתי מתנות שהן ארבע וכו' לפי שאמר לו משה עשה את חטאתך ואת עולתך ולא פירש לו היאך יעשה והוא הלך ועשה ולא הוצרך לשאול היאך אעשה שמע מינה כי על כל סדר פר החטאת שהקריב משה בשבעת ימי המילואים כן עשה אהרן על החטאת אשר לו: וכבר למדנו למעלה כי מדם הפר נתן ע"ג המזבח מתנות יתירות חוץ ממתן ארבע קרנות והם החיטוי ושתי מתנות שהן ארבע: והיא הזריקה שאמר למעלה: ואני תמה למה לא חשב כמו כן הכפרה שנתן מדמו של פר מתנה יתירה לכפרת גזל המזבח כמו שכתבנו למעלה. ואיפשר שלא נצטווה על כפרה זו אלא שבעת ימים בלבד דכתיב תכפר על המזבח שבעת ימים משמע כפרת המזבח עצמו וכמו שעשה לחטאת שלו כך עשה לחטאת העם כדכתי' וישחטהו ויחטאהו כראשון מה ראשון טעון חיטוי. ויש שמגיהין בנסח' ויחטאהו כראשון מה ראשון טעון חיטוי וכו'. מ"מ הפי' אחד הוא אלא שהוצרך ללמד כי השעיר אשר לעם נעשה בכלל המתנות היתירות כמעשה עגל החטאת אשר לאהרן. ועגל של אהרן למדנו אותו מן הסתם כמו שפירשנו למעלה. ולפי שהיה לנו לספק על מעשה העגל שמא נעשה כמעשה הפר מפני שהוא מינו אבל שעיר לא לכך הוצרך לומר וישחטהו ויחטאהו כראשון. ויש מפרשים כי החיטוי ושתי מתנות שהן ארבע מלשון ויחטאהו נפקא ליה והרי זה בא ללמד ונמצא למד כי הראשון לא למדנו לו מתנות יתירות הללו אלא מכאן. ומכיון שמצינו לו החיטוי כך נאמר שהיו בו שתי מתנות שהן ארבע אעפ"י שהן חדוש: