ראב"ד על ספרא, שמיני, מכילתא דמילואים ב מג

אין לי אלא אהרן ובניו שנתרבו בשמן המשחה. ומנין לכהנים גדולים של כל הדורות אעפ"י שאינם משוחים שאם יצאו מן המקדש בשעת עבודה שהם במיתה ת"ל כי שמן משחת ה'. נ"ל דמשחת יתירא קא דריש ולשון משחת נופל על רבוי בגדים ועל משיחה כדכתי' ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם. ואי קשיא לך והא בפרשת אמור נתרבה מרובה בגדים מכי נדר להלן להתר וכאן לעונש להלן להתר שאם אינו יוצא ועובר אינו מחלל וכאן לעונש שאם יצא והניח העבודה הוא חייב מיתה כדכתי' פן תמותו. ויש מפרשים אין לי אלא אהרן ובניו שנתרבו בשמן המשחה פי' שנתרבו תחלה בשמן המשחה ומפני כך החמיר עליהם המקום ומנין לכהנים של הדורות אפי' אינם משוחים שיהיו במיתה כלומר כבר מצינו בהן אזהרה בפרשת אמור למשוחים ולמרובה בגדים אבל עונש לא שמענו מנין שיהא נוהג ת"ל כי שמן משחת כלומ' להגיד מה גרם בו כהונה גדולה גורמת. ויש מפרשים עדיין לא שמענו אלא המשוחים אבל בבגדים מנין אתיא מכי נזיר כמו שהוקשו לאזהרה הוקשו לעונש: