ראב"ד על ספרא, שמיני, מכילתא דמילואים ב לג

הכניסוה בלא עתה פי' על האש והקטרת נאמ': ואין אנו יודעין דברי רבי ישמעאל אי סבירא ליה שאחר שירדה האש מן השמים היה וכבר הקריב אהרן את הקטרת כמו שאמרנו והם לא ידעו שהקריבה וכיון שכבר קרבה הרי שהכניסוה בלא עתה שהיתה ראוי ליקרב בין דם התמיד לאיברים והם הקדימוה: ומסתברא כלישנ' בתרא דהיינו בלא עתה כלומר צריכה היתה אלא שלא הגיע עתה: אלא דקשיא לי א"כ קודם שירדה האש היה מעשה הלא אש זרה ממש שהרי לא היה אש על גבי המזבח הילכך ע"כ יש לנו לומ' שלאחר ירידת האש היה ונטלוה מעל המזבח אלא שהכניסוה הכנסה יתירה שלא בעתה והיינו אשר לא צוה אותם: ר' עקיבא אומר אש זרה ממש שלא מבית הכיריים שלא נטלוה מעל גבי המזבח ואחר ירידת האש היה מעשה והיה להם ליטול מן המזבח ולא נטלו א"כ למה נאמר אשר לא צוה אותם הרי כבר נאמר אש זרה ואני יודע שלא צוה אותם אלא שלא נמלכו במשה רבם כלומ' הענישם הכתו' על שתי עברות שעשו בכוונה אחת שהיה להם ליטול אש מן הכיריים ולא נטלו ואחת שלא נמלכו במשה והורו הלכה בפני משה רבן. וא"ת גם על הקרבת הקטרת שהכניסו הכנסה יתירה היה לו להזכיר. תשובתך כבר הזכירו הכתוב ויקחו איש מחתתו וישימו עליהן קטרת. נמצא לדעת ר' עקיבא שלש עבירות עברו ולדעת ר' ישמעאל אחת על הקרבת האש שהכניסוה בלא עתה והמלכת משה רבם שמא סביר' ליה דאין בזה עונש מיתה. אי נמי מפני שמרוב שמחה ואהבת המקום עברו והקטירו ולא הפנו לא על אביהם ולא על רבם ולא אפי' זה לזה כדאמרי' לפיכך לא נענשו על זה באותה שעה אלא ודאי מפני שחללו את הקדש ונכנסו שלא לצורך ובפרשה אחרי מות פליגי תנאי על אי זה עון מתו ר' יוסי הגלילי אומ' על עון הקריבה מתו ולא על ההקרבה דסביר' ליה כאותה שדרשנו למעלה שנטלו אש זרה ונכנסו לבית קדשי הקדשים ומתו על ביאה יתירה וסביר' ליה דאין עונש מיתה על הכנסה יתירה: ור' עקיבא פליג התם ואמ' על עון ההקרבה מתו ולא על הקריבה שלא נכנסו לבית ק"ק. ורבי ישמעאל דהכא לא ידעינן כמאן סביר' ליה שאעפ"י שעברו כמה עבירות לא ידענו על אי זה מהן נענשו לפי שיש מהן ראויות לעונש ויש שאינן ראויות. ור' אליעזר דהכא סביר' ליה שלא נענשו אלא על שהורו הלכה בפני רבן אבל על השאר לא נאמרו עונשיהן עדיין: וגם על זו לא ידענו היכן ענש אלא משמע ליה לר' אליעזר מדכתיב אשר לא צוה אותם דמשמע שלא נטלו עצה ממשה רבם: וכשהזכיר להם העון הזה בצד ענשם ש"מ שכבר הוזהרו ונענשו ועליה מתו וחשב עליהם המקום כאלו הקריבו אש זרה. ובמס' יומא פ' הוציאו לו [נג.] מפרש מאי הלכה הורו: ונתנו בני אהרן אש אעפ"י שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. וענין זה הוא כמו שאומ' דלפני ירידת האש היה המעשה אי נמי לאחר ירידת האש ומכל מקום רצו לקיים מצות נתינת האש ולא יכלו לקיים אותה על מזבח החיצון מפני אש של מעלה שהיתה מלחכת עליו והכניסוה לפנים מן הקטורת: