ראב"ד על ספרא, שמיני, מכילתא דמילואים ב כב

ד"א כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות ולא ירדה שכינה וכו' פי' הלשון הראשון אמר כי משירדה שכינה וירדה אש ממרום ולחכה וא"כ חטאו בני אהרן וקפצה עליהם פורענות. ועכשו בלשון הזה הוא אומ' שקודם שירדה שכינה וקודם שירד האש חטאו. ובאותה שעה ירדה שכינה וירד האש ולחכה הקרבנות ושרפה אותם: וזה הענין אינו על סדר המקראות. ועוד איני יודע מאין לו שנכנסו לבית קדשי הקדשים ושמא משום דכתי' ויקרבו לפני ה' אש זרה וכתי' ותצא אש מלפני ה' שיצא האש מבית קדשי הקדשים ומה זה בית קדשי הקדשי' אף זה כך. וא"ת מהו ותצא אש והלא הם היו בפנים איפשר שלא נשרפו עד שיצאו לאוהל מועד: עוד יש סעד לזה הלשון כי הקטורת שהקטירו בני אהרן מה היה אם ההקטרה שבכל יום שהוא קרב על מזבח הזהב אותו כבר הכניסו אהרן שהרי שנינו קטרת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים אלא ודאי קטרת אחרת היתה שנכנסו בה לפני לפנים: וללשון הראשון נאמר שאעפ"י שירדה האש על האיברים שעל מזבח החיצון ועל הקטרת שבפנים אמרו אעפ"י כן מצוה להביא מן ההדיוט וחשבו בדעתם להכניס קטרת חדשה עם האש שני ולהקטיר על מזבח הזהב שנאמר ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם מלפני ה' זה בית קדשי הקדשים אותם משמע ולא בגדיהם: