ראב"ד על ספרא, שמיני, מכילתא דמילואים ב יג

וישחט את השור ואת האיל זבח השלמים אשר לעם. מכאן למדו שלמים לצבור. נראה לי דה"ק מכאן למדנו שלמי יחיד לצבור שלא מצינו להם בכל התורה כולה. וא"ת אותו איל המילואים של אהרן היה כדאיתא לעיל. ועוד כי הוא היה טעון לחם וזה לא היה טעון לחם אלא שהמ"ם של מ"כאן קשה עלי דהל"ל כאן למדו שלמים לצבור: ואיפשר לפרש הענין ולומר מכאן למדנו תנופת שחוטים בשלמי צבור לפי שלא מצינו בכבשי עצרת אלא תנופת חיים וכיון שמצינו באלו שהיו שלמי צבור והוטענו תנופה שחוטים הרי הוא דוגמא לכבשי עצרת ולהטעינם כן ואעפ"י שאין דינן שוה בתנופת החיים מ"מ במה שהשוו מעשיהם למדנו אלו מאלו. ולמדנו עוד מהם כי תנופת השחוטים בשלמי צבור אינה אלא בחזה ושוק ולאפוקי מדר' דאמר כבשי עצרת כשהן שחוטים תנופתם כמות שהם אלא כרבנן שאמרו בחזה ושוק שלהם כי הכא: ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרן וכו' להגיד גדולת אהרן ובניו שלשעה קלה למדו שבעה עבודות. שחיטה וקבלה וזריקה והזאה וחיטוי יציקה וכפרה: כל אלה כבר מצאנו אותם בפר החטאת של מילואים וכבר למדנו אותם למעלה בעגל החטאת של אהרן חוץ מן הכפרה היתירה על גזל המזבח שלא הזכירו אותה למעלה ואיני יודע אם זאת דוקא ונאמר כי למעלה היתה הנחה שלא מנה את הכל. או נאמר כי למעלה דוקא שלא היתה אותה כפרה בשמיני כמו שפירשנו למעלה וכאן שמנה אותה כיון שמנה שש עבודות שלמדו מנהגם זו שלמדו אותה כי היה הדבר ידוע אם העבודות הקשות ממנה למדו והיא ההזאה שהיא מתן ארבע קרנות כ"ש זו והזריקה היא שתים שהן ארבע. חיטוי היא מתנה יתירה לטהרת המזבח הכל כמו שפירוש למעלה: אלא שקשה לי למה הביא הענין הזה על מקרא זה שהרי לא הזכיר בו אלא תנופה והתנופה אינה ממנין שבע עבודות שהוא מונה כאן: ועוד אני תמה למה הניח תנופה והקטרה שהכל למדו ועשו. וא"ת התנופה אינה עבודה גם השחיטה אינה עבודה. ומ"מ ההקטרה עבודה היא. ואיפשר לומר שלא מנה אלא העבודות שהיו כולם בקרבן אחת ואלו השבע כולן היו בעגל החטאת אשר לו. ועל מה שהקשינו למה הביא ענין זה על מקרא זה והוא אינו מהחשבון איפשר לומר מסיפיה דקרא קאמר כאשר צוה משה והוא סוף כל העבודות. וכיון שנשלמו כל העבודות הזכיר שבחן של אהרן ובניו שכבר למדו מהרה ולא טעו. וא"ת והלא כל שבעה ראו כל העבודות ולמדו ולמה אמר כאן שבשעה קלה למדו. תשובתך הורגלו קאמר כלומר בשעה ראשונה שהתחילה הורגלו ועשו בזריזות ולא פשעו בשום דבר כאדם שמתחיל בדבר שלא הורגל בו שאי איפשר שלא יפשע במעשיו בשום דבר והם לא פשעו: