ראב"ד על ספרא, שמיני, מכילתא דמילואים ב א

ויהי ביום השמיני אין אנו יודעים אם למנין שבעת ימים של פרישה. או שמא לימי השבת או לימי החדש. כשהוא אומר היו נכונים לשלשת ימים וכו' ואומר ויהי ביום השלישי בהיות הבקר הוי שלישי למנין הפרישה. נראה לי מדכתיב השלישי משמע הידוע למנין שהזכרנו. ואם לימי השבת או לימי החדש קאמר הרי לא הוזכרו כלל. וכן ביום השמיני מאחר שאמר כי שבעת ימים ימלא את ידכם. וכתיב ויהי ביום השמיני למנין הידוע קאמר ולענין המפורש בפרשה דלעיל והוא שמיני למילואים: ראשון למעשה בראשית פי' אחד בשבת היה. ואיני יודע מהיכן לו זה אלא מדכתיב בחנוכת המזבח ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו. משמע הראשון הידוע שהיה לבריאת עולם מדלא כתיב בראשונה. ונשיאים ודאי בשמיני למילואים התחילו להקריב דכתיב ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן דהיינו באחד בניסן שכלו כל הקמותיו מה דכתיב תמן ויקריבו נשיאי ישראל וכו' וזהו ראשון לנשיאים: ראשון לעבודה פי' לעבודת צבור כדתנן בסדר עולם בו ביום הקריבו תמידין ומוספין של ראש חדש וכן מצינו בפרש' הצווי שבעת ימים תכפר על המזבח והיה המזבח קדש קדשים. וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים ליום תמיד משמע אחר שבעת ימים שישלים קדושת המזבח תעשה על המזבח כבשים וכו' ובפרש' עשייה בכל ימי המילואים לא תמצא עשיית התמיד אבל בשמיני כתיב מלבד עולת הבקר: ראשון לאכילת קדשים פי' ראשון לאכילת קדשי קדשים כגון חטאות ושירי מנחות שהם אסורים לזרים שלא קרבו בבמות: