ראב"ד על ספרא, שמיני, פרק ט א

או יכול שאף הכלים של עץ או אפי' של חרס אעפ"י שאין לו טהרה במקוה יהו מטמאין מאויר כלי חרס פי' משום דנחזייה להאי תנור כמלא טומאה שהרי הוא מטמא מאוירו כאלו נגע בו: ת"ל מכל האוכל וכו' פרט לאוכל סרוח פי' שנפסל מלאכול לכלב: ת"ל אשר יאכל הא אינו מטמא לאחרי' אלא בכביצה פי' משום דכתי' אם האכל יאכל ומשמע בבת אחת ושיערו חכמי' שאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת והכי איתא במס' יומא פ' יום הכפורים: