ראב"ד על ספרא, שמיני, פרק ח ו

כל כלי לרבות את הקלע ואת הקמיע והתפלה קלע שזורקין בו אבנים בית קבול שלה של עור טמא ופלוגת' בין ר' דוסא בן הרכינס ורבנן שר' דוסא מטהר וחכמי' מטמאין. דרבנן סברי כלי הוא ואעפ"י שאינו משמש שום תשמיש אלא כמעשה מקל בעלמא ואעפ"י שאין בעור ארבעה על ארבעה טמא: קמיע ותפלה גם כן מחופין עור וקמ"לן דכלים נינהו ולא צריכי ארבעה על ד' ואעפ"י שאין עושין בהם שום מלאכה: יכול שאני מרבה את העץ ואת העבות פירוש תשמישי העול הם שעושין כמין טבעת או עור או של בגד ונותנין אותו בצואר הבהמה ותחת העול שלא יכביד קושי העול על הצואר ואינם כלים משום שנא' אשר יעשה מלאכה בהם ולא העושה מלאכה באחרים ואלו המלאכו' על ידי אחרים נעשים והם אינם באים שם אלא להקל והכי תנן בכלים פ' כ"א הנוגע בעול בעץ ובעבות אפי' בשעת מלאכה טהור: יכול שאני מרבה את חפוי הכלים ת"ל וכו' ותנן נמי בכלים פ' י"ו תיק הסיף והסכין והפגיון תיק תספורת והספרים והתער וכו' בית החצים ובית הפגושות הרי אלו טמאין וכו' חיפוי האלה והקשת והאיסין הרי אלו טהורים זה הכלל העשוי לתיק טמא לחיפוי טהור: ולא נתברר לי מה בין תיק לחיפוי ואיפש' כי התיק הוא להציל את מה שבתוכו או מן הפגימה או מן החלודה. וכיון שכן הוא הרי הוא ממשמשי משמשין של אדם שעושין בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה אבל החפוי אינו מציל מכל אלה אלא לנוי בעלמא שלא יתרוקן ושיראו כל שעה מצוחצחין כמו חיפוי האלה שהוא מגל יד ועץ החמר והקשת: