ראב"ד על ספרא, שמיני, פרק ו ו

אם נאמר למעלה למה נאמרו למטה פי' כל הנוגע בנבלתם יטמא והנושא את נבלתה יכבס קאמר שמא שהחזירן הכתוב פעם אחרת. וא"ת למעלה דבר במפריסי פרסה בין טהורים בין טמאים וכאן דבר במהלכי כפים כמו שאמרנו א"כ מהדר ומפרט בהו למה לי כיון דאמר טמאים הם לכם תו לא הוה צריך וממילא ידעינן דבטומאה האמורה בפרש' זו קאמר שהרי פירש תחלה מגע ומשא ומפרש ואזיל על מה הן נוהגות אותן הטומאות וקאמר על מפרסת פרסה ועל הולך על כפיו. אי נמי איבעי לי למימרינהו מעיקרא וניכתוב בסוף הנוגע והנושא אכולהו אלא ש"מ דבטומאה אחרת קא מיירי ולמעלה דבר באבר מן החי וכאן דבר באבר מן המת: ומה שאמר באמצע אותן מהלכי כפים פרושי קא מפרש ואזיל על טומאת מגע ועל טומאת משא שאמר בתחלת הפרשה על מה היא נוהגת וקאמר שתהא נוהגת על מפרסת פרסה ועל הולך על כפיו ועכשו הוא מפרש על כולן שתהא טומאת אבר מן המת נוהגת בהם אבל מפני שהפסיק ביניהם וכתב טמאים הם לכם כל הנוגע בהם יטמא. ונראה נמי שהתחיל משם ואילך לדבר במהלכי כפים ולכך הוצרך למעלה לרבות חיה טהורים לטומאה התחתונה. אין הכי נמי איבעי ליה לרבויי בהמה טהורה וטמאה כמו שריבינו את כולם לטומאה העליונה אלא שסמך על הענין שפירשנו שאין הפסק בין הטמאות שבתחלה פירש גופי הטומאות טומאת משא ומגע. ופירש במה הן נוהגת ואחר שהשלים חזר ופירש גופי הטומאות השניות לומר שעל כל מה שנוהגות הראשונות נוהגות האחרונות. ולכך נתן הבהמות והחיות באמצע הטמאות לומר שיהו שתי הטומאות נוהגין בהם שוה בשוה: האי אבר מן המת דקתני אעפ"י שאין שם כזית בשר אלא שיש עליו בשר כראוי וגידין ועצמות: