ראב"ד על ספרא, שמיני, פרק ו ה

הולך על כפיו זה הקוף: פי' לפי שאמר למעלה לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה בין שסועה בין אינה שסועה בין שהיא מעלת גרה ובין שאינה מעלת גרה אבל מכל מקום מפרסת פרסה היא כגון חמור וחמורה ופרה וסוס וחזיר. אבל בהמה טמאה שאינה מפרסת פרסה כגון הכלב והארי והדוב והנמר והקוף והקפוד שאין להם פרסה כלל אלא צפרנים ואצבעות כאדם והם דורסין על פת ידיהם ורגליהם כאדם עדיין לא שמענו שהם בכלל כל הטומאות הללו ת"ל וכל הולך על כפיו: והא דאמרינ' הולך על כפיו זה הקוף רבותא קאמר שאעפ"י שדומה בצורתו לאדם ובאצבעות ידיו ורגליו כאדם אעפ"כ טומאתו כבהמה: כל הולך להביא את הקפוד וחולדת הסנאים ואבני השדה פי' קפוד חיה קטנה מאד. ויש אומרים איריז"ו בלע"ז ומפני שדומה לשרצים כגון החולד והעכבר לכך הוצרך לומר כי מין חיה הוא ואינה מין שרצים. וחולדת הסנאים פי' חולדה הגדלה בין הסנה והיא גדולה מן החולד אלא שהיא דומה לה בצורתה ולכך הוצרך לומר כאן שהיא מין חיה: ובמשנת כלאים מפרש דבית שמאי מספק' להו בגווה אם מין שרצים היא או מין חיה היא. ומטמאה במשא בכזית כחיה ובמגע בכעדשה כשרץ: ואבני השדה מפרש בירוש' במס' כלאים יוסי עמקאי יוסי בר נש דטור הוא וחיי מן טבוריה איפסיק טבוריה לא חיי. ור' יוסי פליג עליה ואמר מטמא באהל כאדם וכלב הים פי' אעפ"י שאין בים נותן טומאה כלב הים שאני מפני שבורח ליבשה דברי ר' עקיבא: חיה אין לי אלא חיה טהורה חיה טמאה מנין, נראה לי שאין הגירסא כך אלא כך היא. חיה אין לי אלא [חיה טמאה] חיה טהורה מנין ת"ל החיה ההולכת. דבשלמא לעיל פתח הכתוב בסימני טהרה דכתיב מפרסת פרסה ושסע. אבל הכא הרי פתח בסימני טומאה דכתי' וכל הולך על כפיו ולא מצינו בטהורים הולך על כפיו כלל: כל החיה להביא את הפיל לא ידעתי איזה שינוי יש בפיל משאר החיות שהוצרך לשנותו ושמא מפני שהוא כולו עצמות שוקיו וארכובותיו ואין אדם יכול להרגו אלא מטיבורו או מסימניו שלא תאמר אין זה נקרא הולך על כפיו: עוד שמעתי שהוא גאה שבחיות ואינו הולך עד שמסרגין אותו תחת חרטומו ומוליכין אותו ושמא תאמר אין זה הולך על כפיו אלא אם מוליכין אותו לכך הוצרך לומר בכל החיה להביא את הפיל: