ראב"ד על ספרא, שמיני, פרק ה ט

ארבה זה גובאי סלעם זה רשון. חרגול זה נפול חגב זה נדיין: מה ת"ל למינהו למינהו ארבעה פעמים להביא צפורת כרמים ויוחנא ירושלמית: נראה לי כי זהו תנא דבי רב דדריש לקראי בכלל ופרט בלחוד דקסבר למינהו פרט נינהו הילכך אין כאן אלא כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט וכולהו לגופייהו אתו וקא ממעט הכא וראשו ארוך שאינו דומה לפרטות בראשו ארוך: ובגמרא נמי הכי מפרש להו להנך לתנא דבי רב אבל לתנא דבי ר' ישמעאל לא מפרש להו כי האי גוונא והכא נמי תרי תנאי רישא דדריש למינהו ריבוי וקא יליף מהנך רבי ישמעאל היא וסיפא דלא יליף מדתנא דבי רב כדפרשי' לעיל: