ראב"ד על ספרא, שמיני, פרק ה א

לא יאכלו לרבות את המאכיל כאוכל פי' לרבות גדול המאכיל את הקטן שהוא עובר בלאו. או לא יאכלו לאסרם בהנאה פי' כדאמרי' בפסחים מנין לחמץ בפסח שאסור בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה מדלא קאמר לא תאכל. כשהוא אומר לא תאכלום גבי שרצים הוי באכילה אסורין אבל לא בהנאה: נסחא אחרינ' לא תאכלו הא כיצד באכילה אסורין אבל לא בהנאה ופירוש' דהאי נסחא קאי אמשנה תורה דכתיב בעופות טמאים וזה אשר לא תאכלו מהם וכו' וזו עיקר דעופות על עופות אבל הראשונ' הגהה היא: מיהו איכא לאקשויי הכא כי כתיב לא תאכלו מאי הוי והא גבי חמץ בפסח דכתי' ביה נמי לא תאכלו דכתי' כל מחמצת לא תאכלו וכתי' במשנה תורה לא תאכל עליו חמץ ואפי' הכי מדכתי' בחד דוכתא לא יאכל חמץ דרשינן מיניה איסור הנאה ולא אתי לא תאכל לבטולי משמעות דלא יאכל לאפוקי מידי איסור הנאה. והכא היכי אתי לא תאכלו ומפיק מלא יאכלו. ומסתברא דחזקיה פליגא אהא דהא נמי אמר ר' יוחנן דסביר' ליה דאפי' לא תאכל לא תאכלו משמע איסור אכילה ואיסור הנאה עד שיפרט לך הכתוב כנבלה: וההיא מימרא ודאי פליג' אהא: ובפסחים מפיק היתר שרצים בהנאה מלכם והכא מפיק לה לקמן בסוף סדרא מלא תאכלום. ובעופות טמאים מפיק ליה הכא מלא תאכלו מהם. ואיכא נמי אמוראי אחריני דפליגי עליה דחזקיה דאמרי לא יאכל לא משמע להו מפיק ליה לאיסור הנאה דחמץ מקראי אחריני מושרפת את הנותר באש גבי שרצים ועופות טמאים נמי ליפוק להו איסור הנאה מהתם וליתסרו בהנאה: בשלמא שרצים דכתיב ושקץ יהיו לכם ומשמע שלכם יהו להיתר הנאה אלא עופות טמאים הא לא כתיב בהו לכם: ואיכא למימר דלא גמרינן מנותר אלא מידי דדמי ליה בחד צד והיינו חמץ בפסח שחייב לבערו כעין נותר דכתיב תשביתו שאור מבתיכם וכתיב לא יראה לך חמץ. וכיון דאשכחן ביה איסורא דדמי לנותר שהוא חייב לבערו משום הכי שדינן ביה על איסור חמץ דליתסר בהנאה כוותי' שלא ימכרנו ושלא יבערנו מביתו ולא יסיק בו תנור וכיריים דרך ביעורו: