ראב"ד על ספרא, שמיני, פרק ד ו

את הגמל כי מעלה גרה הוא מה ת"ל כלומר קל וחומר הוא מחזיר כדמפרש ואזיל. ויאמר חזיר לרבות את הרבויין שאמרנו אבל גמל שפן וארנבת לא צריכי: הדר אמר שיכול יתירנו סימן אחד והוא מעלה גרה כדמפרש ואזיל לקמיה ודין הוא שיאסר בא עתה לפרש מזה קשה לו בגמל למה נכתב וקאמרי' כי בחזיר יכולין אנו לאסרו. ומה החזיר שהוא מפריס פרסה טמא גמל שאינו מפריס וכו'. הדר אמר אילו כן הייתי אומר כי אסר החזיר שאינו מעלה גרה והוא התיר את הגמל שמעלה גרה הוא כמו שאמרנו עכשו: מבשרם לא תאכלו ולא מן העצמות ולא מן הגידין ולא מן הטלפים וכו' פי' שאינו עובר עליהם באכילתם. הגידים שאמרנו הן הגידים הקשים כמו גידי הצואר שאינן ראויין לאכילה. הא מה אני מקיים ובנבלתם לא תגעו ברגל מפני שהם חייבין בראייה ונכנסים בעזרה ולפיכך צריך אדם לטהר עצמו ברגל: