ראב"ד על ספרא, שמיני, פרק ד ד

יכול אף בשר מהלכי שתים וחלבו יהא בלא תעשה כגון אדם אוציא את החלב שאינו שוה בכל שאינו בזכרים ת"ל זה טמא הוא פי' תרי מיעוטי נינהו (זהו) [זה והוא] חד למעוטי בשר וחד למעוטי חלב: והא דגרסי' בכתובות [סא.] מכאן ואילך כיונק שרץ הוא מדרבנן הוא לפי שכל בעלי חיים כשרץ אסורין וכיון דכשרץ אסור היוצא מהן נמי אסור חוץ מחלב בהמה טהורה שהתורה התירתו בפירוש: