ראב"ד על ספרא, שמיני, פרק ג א

בבהמה לרבות את השליל פי' שנמצא במעי בהמה ואל תחשוב אותו כאבר מן החי שהרי חותך מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה יכול אף השליל כן ת"ל בבהמה. ונראה לי כי למעלה הוא דורש כל מפרסת וכאן הוא דורש בבהמה: פי' אחר על כל שבראש המקרא הוא סומך והכי קאמ' וכל שבבהמה תאכלו לרבות את השליל. והכי אית' במס' חולין [עז.] ולאו להתיר השליא קא מהדר דכיון דנולד מותר בשחיטת אמו כדאמרן לעיל מכל מפרסת פרסה תאכלו כ"ש שליא דפירשא בעלמא הוא לענין טומאה כדתנן אינה מטמאה לא טומאת אוכלין וכו' ואפ"ה לענין אכילה היא אסורה אלא א"כ היא במעי בהמה בשעת שחיטה משום דכתיב וכל בבהמה תאכלו אבל יצאת לחוץ לא. ומנין דאפי' יצאת מקצתה כולה אסורה וכו' ובמס' חולין [שם] אמרי' קרא אסמכת' בעלמ' הוא דהא קיימ' לן אין שליא בלא ולד ברישא דקרא. הילכך במקצתה נמי איכא למיחש לראשו וזה עיקר: יכול אפי' מקצתה ת"ל אותה וטעמא הוא דשמא יצא הראש באותו מקצת: אותה תאכלו ולא בהמה טמאה תאכלו פי' לחייבו בעשה דלאו הבא מכלל עשה עשה: