ראב"ד על ספרא, שמיני, פרק ב יא

ואכלתי חטאת היום היום אני אסור ביום ומותר בלילה ולדורות אסור ביום ובלילה קסבר יום מיתה (יום מיתה) תופס לילו מדאוריית' לדורות. ובזבחי' מפרש לה ר' יהודה במה תפס אהרן על משה ובמה טעה משה דקאמר ליה משה למה לא אכלתם אותה אעפ"י שאתם אוננים שכך שמעתי באנינות יאכלוה ואמר לו אהרן ואכלתי חטאת היום כלומר שמא לא שמעת אלא באנינות לילה אבל באנינות היום ק"ו ממעשר הקל ואמר משה באמת כך שמעתי ושכחתי. והתם קא מקשי ליה שהיה אורתה וליכליה: ומתרץ דטומאה באונס הואי. מ"מ למאי דאמר משה יפה השיבו אהרן ומשה הודה לו: וקשה לי דכיון דקסבר ר' יהודה אנינות לילה דאורייתא למה תפס משה מדבריו של אהרן לומר לו כאן באנינות לילה דרבנן ואני שמעתי באנינות יאכלוה ואין לך לחלק בין אנינות לילה לאנינות יום ואהרן למה עלה כך בדעתו להשיב על משה והלא מעשר הקל אסור באנינות ביום ובלילה מהתורה לדברי ר' יהודה. ויש לתרץ בזה דהא דאמר ר' יהודה אנינות לילה דאוריית' דוקא ביום מיתה אבל ביום קבורה דברי הכל לילה דרבנן הוא. ולהכי אמ' ליה אהרן שמא לא שמעת להקל באנינות אלא בלילה הואיל ויום קבורה לא תפיס לילה עמו דאוריית' וכיון דקיל לגבי יום קבורה איפשר שהקל הבורא כאן במילואים אפי' ביום מיתה בהוראת שעה אבל באנינות יום שבכל מקום הוא מדבר תורה לא שמעת. והודה לו לדבריו: מיהו קשיא לי מאין לו לר' יהודה זה הדיוק שמדקדק מהיום והא מבעי ליה לגופיה היום אני אסור והלילה אני מתיר מנא ליה מהאי קרא לדורות אסור ביום ובלילה. ואיכא למימר דר' יהודה מגופה דמילתא שמע לה כיון דמפרש לקרא היום איני אוכל חטאת שמא לא שמעת אלא בלילה מכלל דיאנינות לילה דאוריית' הוא במקום אחר שאם אינו מן התורה בשום מקום למה הוצרך לומר למשה באנינות הלילה יאכלוה והלא אין אנינות נוהג בלילה מדבר המקים אלא מדברי חכמים אלא ש"מ דלדורות אסור בין ביום ובין בלילה: ר' אומר אין אונן אסור בקדשים לערב מן התורה בשום מקום תדע שכן הוא שהרי אמרו אונן טובל ואוכל פסחו לערב א"כ דרבנן הוא משום הכי גבי פסח דבכרת לא העמידו דבריהם אלא אי אמרת אנינות לילה דאוריית' מאי שנא פסח ומאי שנא קדשים וקסבר ר' שאין הפרש בין יום מיתה ליום קבורה ובכל אונן אמרו כן: