ראב"ד על ספרא, שמיני, פרק ב י

רבי יהודה ורבי שמעון אומרים וכי מפני אנינה נשרפה והלא מפני טומאה נשרפה מפרש בזבחים דטומאה באונס הוה אבל לא פשעו בה בשום דבר שאילו מפני אנינה נשרף שלשתם היו ראויין לישרף: ד"א והלא פנחס וכו': ד"א והלא מותר לאכלו בערב כל אלו הקושי' מתרץ בזבחים לר' נחמיה קסבר ר' נחמיה באנינות יאכלוה בקדשי שעה אבל בקדשי דורות לא כדאמרן לעיל ופנחס לא נתכהן עד שהרגו לזמרי: לאכלו בערב קסבר אנינות לילה דאורייתא דיום המיתה תופס לילו עמו מדאוריית' ור' יהודה דמקשי ליה והלא מותר לאכלו בערב לאו משום דסביר' ליה אנינות לילה דרבנן דהא בהדיא אמרינן לר' יהודה לדורות אסור בין ביום בין בלילה אלא משום דלאותה שעה מיהת אנינות לילה הותרה להם כדכתי' ואכלתי חטאת היום היום אסור והלילה מותר והכי דריש ליה ר' יהודה לקמן ולדעתיה דנפשיה קא מקשי ליה ור' נחמיה סבר דלא שנא לאותה שעה ולא שנא לדורות בקדשי שעה הותרה להם אנינות לגמרי אבל בקדשי דורות לא הותרה להם כלל: ותימא לי מילתא מאי טעמא והלא בכל התורה כלה היום הולך אחר הלילה חוץ מאכילת קדשים ומה ראוי לומר אנינות שהלילה הולך אחר היום. ואיכא למימר משום דכתיב ואחריתה כיום מר ולא כתיב יום מר להוסיף עליו את הלילה: מיהו קאמר אנינות לילה דרבנן בין ביום מיתה בין ביום קבורה: מה ת"ל אלה כלומר למה הזכיר המקרה שקרה אותו הואיל ומפני טומאה נשרף כך אמר להם שמא מתוך טרדיכו פשעיתו ביה וטמיתו ליה. אמר לו אהרן כך אני בעיניך שאני מבזה קדשי שמים ופושע בשמירתם לא היה לי להסתכל באלה הבנים שכשעשו דבר שלא בעצה נשטפו בפשיעתם אלא טומאה באונס הוא. כגון יין שנפל עליו שרץ מת. ובזבחים [קא.] מפרש מאי הן היום הקריבו את חטאתם וכו' שאמר להם משה שמא באנינות הקרבתם ופסלתם ואמר לו אהרן וכי הן הקריבו דפסלא בהו אני הקרבתי ואפי' הכי לא היה לנו לאכלה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: ותימה לי טובא מאי דסבירא ליה למשה שהאכילה הותרה להם לאכלה באנינות וההקרבה לא הותרה והלא ההקרבה קלה יותר מן האכילה לענין אנינות שהרי כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל: ועוד קשיא לי שהרי הבנים השוו לאביהם שלא להתאבל ושלא לצאת מן המקדש כדכתי' לענין כ"ג ומן המקדש לא יצא ולא יחלל וכו' כי שמן משחת אלהיו עליו וכו' וכאן כתוב כמו כן כי שמן משחת ה' עליכם וכבר למדנו לדורות בכהן גדול מאלו לענין עונש ואם כן מאי טעמא פסלה בהו אנינות בהקרבה עד יבא מורה צדק לנו: