ראב"ד על ספרא, שמיני, פרק א ט

חזה זה החזה התנופה זו תנופת הכל. שוק זה השוק. התרומה זו תרומת תודה פי' לא שיש כאן סל ולא תודה אלא ממקרא יתירה באנו ללמד כי תנופת לחמי הסל של נזיר ושל מלואים ותרומת לחמי תודה והמורם ממנה שהיו נאכלין בכל ירושלם דכתיב תאכלו במקום טהור: אמר ר' נחמיה וכי הראשונים לא נאכלו במקום טהור והלא אצל המזבח צוה לאכלם לשיירי מנחות אלא זו טהרה שהיא מן טומאה כלומר מקום טהור הוא מדבר אחד וטמא הוא מדבר אחר. ואי זה זה ירושלם שהוא מקום טהור מהמצורעים שהם אסורים ליכנס לתוכה. והוא מקום טמא מן הזבים שמותרים ליכנס בה: שהמצורע הוא משתלח חוץ לשלש מחנות. והזב חוץ לשתי מחנות. מכאן לתודה וללחמה ולאיל נזיר ולחמו שנאכלין בירושלם כמו שאמרנו למעלה: ובזבחים פ' איזה מקומן [נה.] קא מקשי עלה דהא ואימא טמא מטומאת מת וטהור מטומאת זב ומאי ניהו מחנה לויה. ומתרץ ליה אביי התם דכתי' בשיירי מנחות ואכלתם אותה במקום קדוש אותה במקום קדוש ולא אחרים במקום קדוש אפקה למחנה לויה. הדר אמר תאכלו במקום טהור אפקה למחנה ישראל: