ראב"ד על ספרא, שמיני, פרק יא ג

וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא: יש לי בענין הזה זרעים טמאים וזרעים טהורים נראה לי כי על הפסוק השני עצמו דורש לפי שהפסוק הראשון הוא מדבר בטהרתו הוא כשאין הזרע מוכשר ולפיכך הוא טהור כתיב בו כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא שלא חלק בשום זרע לטהרה בפירות שאינם מוכשרין אבל בפירות המוכשרין שכתב בהם טומאה לא פירש בהם כל זרע זרוע ודומה שיש חלוק בפירות המוכשרין שיש מהם טמאים ויש מהן טהורים ויש בזרעים שני מינין מחוברים ותלושין: נתן בידי שמים ונתן בידי אדם פי' הוכשר בידי שמים והוכשר בידי אדם. אוכלי אדם ואוכלי בהמה ויש לך לחלק בין הזרעים הללו כמו שאמרנו למעלה שלא כלל הכתוב כל הזרעים לטומאה בהכשר כמו שכלל יותר לטהרה בלא הכשר: מעתה יש לך לדעת ולהבחין אי זה מהם לטומאה ואי זה מהם לטהרה ואם אתה אומר מחוברין טמאים טימאת הכל פי' שכל הזרעים שבעולם מחוברים הם בתחלתן ומי ישמור אותם כל זמן שהן מחוברין וכמה שרצים מתים הם נמצאים בין הזרעים והירקות ואם כן אין לך פירות שבעולם שלא יהו טמאים או ספק טמאים. אלא על כרחך מכיון שטיהר הכתוב בזרעים מקצת שמע מינה על המחוברים טיהר: וכן אתה אומר במוכשרין בידי שמים שאם אתה אומר כל המוכשרי' בידי שמים מקבלין [טומאה] טימאת הכל שאי אפשר שלא יהא עליהן או משקה טופח מן המחובר או שיורד עליהן הטל בעוד שהן בגרנות וכיון שאמר הכתוב וכי יותן מים על זרע מכלל שיש זרע שלא נתן עליו מים: אי נמי מן הכתוב העליון שטהר את הזרעים שלא הוכשרו אלא על כרחך מה שטהר הוא המוכשר בידי שמים בלא שום מחשבת אדם ואם היה שם מחשבת אדם הרי הוא כמי שהוכשר בידי אדם וכן באוכלי בהמה טהורים ואוכלי אדם. וא"ת מנין לנו לחלק בכל הענינים שאמרנו או במחוברין לתלושין או באחד משני ענינים האחרים. נשיב ונאמר דכיון שהכתוב חלק בהם ויש בחלוק נמצא בענינים הללו נמצא בכל דבר וזה אינו נמצא בכל דבר ויש בשלשה הללו ההפרש הזה הילכך יש לנו לומר ולחלק בין טהרת הזרעים ובטומאתן מן הענינים שהן חלוקין בהן לטמא מקצת ולטהר מקצת. ומנין לעשות שאר המשקין כמים פי' על שבעת המשקין בלבד קאמר ולא על שאר מי פירות: