ראב"ד על ספרא, שמיני, פרק י א

וכל אשר יפול מנבלתם עליו יטמא וכו' במה הוא מדבר אם במיתתן הרי הוא אמור למעלה בתחלת הפרשה כל הנוגע בהם במותם יטמא ואם באבר מן החי הרי אמור למעלה כל אשר יפול עליו מהם במותם הא אינו מדבר אלא באבר מן המת מפני שהוא נבלה ממש וכתי' מנבלתם משמע אבר אחד מנבלתם. אבל אשר יפול עליו מהם במותם מהם משמע שהם בחיים אלא שהאבר מהם מת: תנור שלם טמא אם חתכו טהור פי' דסתם תנור האמור במקרא שלם משמע ועוד דכתיב יותץ דמשמע לשון שבירה מכלל דעד השת' שלימים היו. חולקו לשלשה שאם חלקו לשנים אי שניהם שוים טמאים לפי שאי אפשר לצמצמם ואם האחד גדול מחברו הגדול טמא אבל אם חלקו לשלשה חלקים שוים או קרוב לזה כולן טהורים והוא שלא ישאר ד' טפחים באחד מהם. וגורר את הטפלה עד שיהא בארץ פי' טפלה שעושין לתנורים מבחוץ כדי שיחזיק חומו מן האור ואם יש בו סדקין הטפלה סותמין וצריך לגרור אותה: ועד שיהא בארץ כלומר כשיהיה חולקו צריך לחלקו מלמעלה עד למטה לארץ שאף על פי שחתכו רובו לאו כלום הוא ועדין כלי הוא. ר' מאיר אומר אינו צריך לגרור את הטפלה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים מד' טפחים אי' מבפנים מפני שהטפלה מבחוץ ואינו צריך לחלקה. ולא עד שיהא בארץ שאפי' מבפנים אינו צריך לחלקה עד למטה אלא עד רובו או עד שלא יהא מן החתוך ולמטה שלם כדי ארבעה טפחים. ר' שמעון אומ' צריך להסיעו כלומ' אפי' חתכו כולו מלמעלה עד למטה אפי' הכי טמא עד שיסייענו ממקומו ויפריד השברים זה מזה ואח"כ אם ירצה יביא ויחבר אותם זה בצד זה והוא טהור: